מֵלַנְכּוֹלְיָה זְמַנִּית

כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר
וְהַחֹרֶף בָּא בִּסְעָרָה.
 

הַשָּׁמַיִם מְרֻבֵּי עֲנָנִים
אֲפֹרִים וְאַף שְׁחֹרִים
וְגֶשֶׁם נִתַּךְ לִפְרָקִים.
 

וְהַמֵּלַנְכּוֹלְיָה שׁוֹלֶטֶת
מֵעֵין עֹנֶג שֶׁבַּיִּסּוּרִים
בְּשֶׁל חֹסֶר הַוַּדָּאוּת.
 

הַאִם נָשׁוּב לְאוֹתָם                     
שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל חֶסֶד
שֶׁהֶעֱנַקְנוּ  זֶה לְזוֹ
בְּחֶדְוָה, בְּהֲדָדִיּוּת,
וּבִרְגָשׁוֹת מְשֻׁתָּפִים.