"קאט"

קאט, עצרו את זה בבקשה. 

אמר הבמאי.

תאורנים עייפים,

הסיטו מאור,

מצלול חריקת מעמד, 

אף אחד לא יזכור. 

צלמים הניחו, 

זוויות-עין,

חדיות-מימדם,

טוּשטשה לבנתיים. 

ניצבים חזרו לבּוֹש-ירוק-רקעם,

סלוּל-חלל נמשח השמן על ראשם.

זה השתיק יהבם - לבלי שוּב. 

המפיקים חוזרים למחוג-שכרם,

מצופפים דקה לדקותיים. 

עת במאי מכריז כעת על המשך ה"מציאות" -

עם או בלי גרשיים.