שירו של אילם

שִׁירוֹ שֶׁל אִלֵּם/מֹשֶׁה טְרוֹפֶּה

הַחַיִּים קְצָרִים, 
אָמַר הַיָּשִׁישׁ בֶּן הַתִּשְׁעִים וְשֶׁבַע.

הַחַיִּים יָפִים,
אָמַר הָאֻמְלָל.
וְהָאִלֵּם - 
הִמְשִׁיךְ לָשִׁיר בַּלֵּב.

הַכַּדּוּר שֶׁלָּנוּ לֹא מַפְסִיק לְהִסְתּוֹבֵב.
כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד לֹא הֵבַנְתִּי
כֵּיצַד אֵינֶנּוּ נוֹפְלִים לְמַטָּה.

הַיּוֹם אֲנִי מֵבִין,
שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹפְלִים כָּל הַזְּמַן.

לָקַח לִי 65 שָׁנָה לְהָבִין,
הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאֲנִי מַתְחִיל,
לַעֲזָאזֵל,
 לִשְׁכֹּחַ.