דעך בתוכה

הלהט שבו נמשך אליה-

עור מול צל אור,

גוף מול תהום.

שפתיים נגעו,

לחישות בערו,

נשמתה נמסה במגעו.

אבל האור שלו דעך בתוכה,

והאהבה שבה רעדה,

ללא נשיקה שתשיב לה חום.

כאשר הלך, בכתה-

רצתה אותו חי,

כאבוקה בתוך גופה,

מאירה ולא מתה שם.