בלי די

כל הטוב שאוכלת

נשאר -

שוקע בבשרה

כטיפה אסופה.

החמלה העצמית לא נעלמת;

רק מכבידה,

את כובד החיים נושאת

בדרכה השקטה הנאספת לעצמה.

בחיוך נסתר

ממלמלת לעצמה:

"לא הזלילה מפריעה לי

רק החיים עצמם.”

בחצות שוב מתעוררת    

מאכילה את עצמה

בלי די,

ונשימתה כבדה ממשקלה. די!