אדמה רדומה

בשארית כוחי

חופר באדמה הרדומה שמונים שנה.

שותל פרחים ומטפסים ירוקים –

שיאירו את רוחי.

להפתעתי –

החתולים מטיילים בחלקה

כמו אומרים: "הקיום אינו בשליטתך"

והכלבים מסמנים בה: "זה שטחנו מעתה".

רוח פרצים נושבת בין הטרשים –

מכופפת אותי לעבר האדמה-

מול הזמן, מול הטבע,

מול החיים עצמם.