כשבן-גוריון עמד על הראש-
הייתי כבן שלוש.
כשבגין ירד מהשלטון-
כבר לא ממש היה לנו ראש.
שנים רבות, ועד עצם היום,
לוחץ על שפע כפתורי ראשו,
משתנה, מתקזז, מפזז-
והמדינה בלי גוף, בלי ראש
צוהלת בדרכה לאבדון.