ידך הנוטשת ידי

כוכב השחר העולה

משמש נתיב בריחה

בחשכה המתפוגגת כגנב

כניחוח גופך , ההולך ונמוג נעלב

הזוהר שהחל לעלות

העצים הכאב , מנה מכות

כרוחות הרפאים הרעות , המשכימות

ללעוג , למבט העיניים העצובות

כחיפוש אהבה במקומות לא נכונים

תר ומחפש , בנתיבים אבודים

ככאב המבתק , הממתין לפריצת הסכרים

לשטפונות , ללא מעצורים

כמו לאבד אחיזה בחלום

ידך נטשה ידי בבוקר חורפי

דמותך הלכה ונמוגה , כסופו של סרט איטי

שהיה למציאות כואבת את , לא איתי

הכוכבים הנעלמים עת עולה האור מעל המים

במופע אורות הבוערים בשמים

באובדן , המכה ללא חמלת אלוהים

כלב , שנשאר על החוף , ללא ברכת כוהנים.