אחרית דבר

תופסת תפקיד של מורָה-

מעוף הכנפיים קל וענוג

לוקחת אותי למסע

שמעולם לא לקחו אותי לשם.

עפים מעל צמרות עצים

ואיתה לראשונה

אני מנענע כנפיים למרחקים-

ואז לפתע מנקרת בי ונעלמת.

שנים חלפו מאז

ועכשיו זמן נירוונה ואמונה-

עדיין נפלאה ומחייכת-

מושלמת ללא כנפיים-

עכשיו קדושה- עכשיו היא נזירה.