בלדה לאהבה אבודה

כחול עז פרץ לחלון הפתוח

מלווה ניחוחות הדר וים מלוח

הרוח חברה לריחות בחמדה

מנגנת עמם את הלילה , בשמחה

מבעד לחלון שרו ענפי דקל נוגה

שפל צמרת ובודד , לציפורים מחסה

הנוף השתרע מלוא העין

שבה את לבו ולבה , כהרף עין

במנוסה היו , מחצר ילדותם

בה שלטו קנאים , בערותם מקנתם

ועת עמדו לכלותם , נסו על נפשם

בחדר הקטן , מימשו אהבתם

החדר היה להם מקלט אוהבים

הים , הניחוחות והדקל , חברים

אך היו אלה חברים אילמים

לא התריעו עת הגיעה הרעה לפתחים

מיאנו להיכנע לטורפים המנאצים

יחד קפצו ממרומי החלון , חבוקים

התנפצו על הקרקע הקשה , מתים

ואיש לא נשא עבורם 'אל מלא רחמים'