בלדה שבורה על אהבה אבודה

כואב את מות פרחי החורף

בקיץ המכה בהם ללא רחמים

חושף ערוותם , בגבעולים השבורים

כמו עת , חשפתי עורב ערוותך

בטרם הלכת ממני , לעולמים

היה קיץ והדיונות להטו אהבה

לעת ערב , נצבעו בורוד-כתום התשוקה

כמו לשמש תפאורה לכאב הפרידה

לעיניי הכואבות בגופך , דומעות האבידה

מעולם לא למדתי להתאבל על לכתך

הייתה זו אהבה , גדולה ממני וממך

אחר הקיץ , ירד הגשם  ותתחדש פריחה

אך בפני , דלתות נעולות ואהבה אבודה.