תמימותי המופלגת

כֹּה הַרְבֵּה שָׁנִים חָלְפוּ מֵאָז. רַבּוֹת מִנִּי סְפֹר

אַךְ אֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַגֶּשֶׁם, גַּם לֹא -

                                      אֶת הַקִּיר הָאָפֹר

וּמִמּוּלִי הוּא נִצָּב, וַאֲנִי מִתְנַשֵּׁף וּמֵזִיעַ

וְעוֹד מְעַט הַצִּלְצוּל לַשִּׂעוּר יַגִּיעַ

וְהוּא מִתְבּוֹנֵן בִּי וַאֲנִי רוֹאֶה שְׁבִיב מוּזָר

וְהוּא מוֹדֵד אוֹתִי וּבוֹחֵן וּלְפֶתַע הוּא זָר-

לֹא הַיֶּלֶד שֶׁאֲנִי מַכִּיר מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה

וְהוּא אוֹמֵר לִי , וּבָאֲוִיר אֲנִי חָשׁ אֶת הַדְּרָמָה

יֵשׁ לְךָ גּוּף אֵלֵגַנְטִי אוּדִי, אַתְלֵטִי אַתְלֵטִי מַמָּשׁ

וַאֲנִי נָבוֹךְ , קְצָת שׁוֹקֵעַ בִּפְתִיתֵי פְּתִיתִים שֶׁל חֲשָׁד

כִּי בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֲנִי וּמָה יוֹדֵעַ עַל הַבְלֵי הָעוֹלָם

וְשָׁנִים רַבּוֹת נָצַרְתִּי אֶת הָרֶגַע  עָמֹק בְּלִבִּי

וְהַיּוֹם עֵת נִפְגַּשְׁתִּי עִם חֲבֵרוֹ הַטּוֹב שֶׁל אוֹתוֹ נַעַר-

שֶׁמֵּאֶרֶץ רְחוֹקָה הִגִּיעַ לְבַקֵּר חֲבֵרָיו בַּמּוֹלֶדֶת :

הִסְתַּבֵּר לִי שֶׁאָכֵן  נִחֲשָׁה נָכוֹן- תְּמִימוּתִי הַמֻּפְלֶגֶת