#ספורקצר 1 / אִילָנָה. פָּ ©

ספורקצר 

תמר חזרה סוף סוף הביתה, בגדיה היו ספוגי גשם, שניתך בעוצמה על העיר. בפינת הסלון עמדה מיותמת המטרייה ששכחה לקחת איתה באותו הבוקר. 
כשהיא עדיין תחת השפעת הנזיפה הפומבית של הבוסית שלה בפני כל חבריה לעבודה, נכנסה תמר למטבח כדי לשפות הקומקום על הכיריים. 

המצת הישן סירב להצית האש מתחת לקומקום. דמעות חנקו את גרונה וטפסו אל עיניה.  כמה השתוקקה עתה לחיבוק מרגיע ומעודד. היא נכנסה לחדר השינה, מחפשת נחמה ויודעת, שרק חיבוקו של הדוב החום של ילדותה, יוכל להרגיע את תחושותיה. 

היא בכתה ומררה בדידותה הארורה אל תוך צמרו הרך. "מחר יהיה יום חדש" לחשה סקרלט אוהרה וידעה, שרט באטלר הוא היחיד שמבין ואוהב אותה.

מחווה לסרט ילדותי: "חלף עם הרוח".
תודה לשמואל כהן היקר על שהחזיר בי הרצון לכתוב גם פרוזה.