התופרת

בעולם של כאוס,
 לך את התופרת, 

היא ישבה שם גם כשהיה בחוץ אסונות.

המשיכה לתפור חליפות לגופות שהיו פעם עירומות לגמרי. 

עוד ילדים הופכים הורים, עוד ילדים הופכים יתומים. בעולם של כאוס בדרכים, תיהיה אז התופרת בוראת מרחב המלבושים. 

התופרת לוקחת את הבלאי, מסתירה קצת עם הטלאי, את הגדול מקטינה, את הצר מוסיפה ומרחיבה. אז כשולד אדם, בורא הוא מלבושו, מחפה אז על בושת קיומו. הפועל, החייל, ההורה המסור - בלאיית בגדיהם הוא בלאיית חייהם.

 אז בכאוס, 
התופרת נמלאת
בערימות בלאיים,
בקשות ותחנונים, 
של מי שפעם היו עירומים.