פרידה

הרוח סטרה לפני הים

כמו הסיטה וילונות ממים

חשפה תהומות , מעלות וגיאיות

כידיי הנוסעות בגופך , בשניים

וכששאלת , האם תמשכן את אהבתינו

ומה תהא התמורה

אספתי מר דמעות עינייך

נשבע , לעולם , לעולם לא

הייתי בך כאלישע על גוף נשבר

היית בי ,  אומן משחזר המיית לבי

ועת השמים היו ריקים

לחשת לי אהבה למרפא

אחר , באה רעה גדולה

וביקשת כי אתן לך כנפיים

לא אביתי

והייתי הולך ובוכה , הולך ובוכה*

ניסיתי לגעת במקומות

בהם נגע ליבך בליבי

לקרוא תשובה בשתיקה

לאסוף הרסיסים  , כשלתי

הנחתי דמעותיי על סף דלתך -

והלכתי.

*תהילים   קכ"ו , ו'