כל החלומות הלכו לישון

עמוק בפינה רחוקה ונסתרת

השמש מכה עליה חזק

שמש מסנוורת

 

מרוב שקרים היא כבר לא רואה אמת

העולם המשיך ללכת

והיא נעצרה באותו קיץ לוהט.

 

הלילה הלך ואולי לא ישוב

מרוב הערפל בראש היא כבר שכחה

מה היה כל כך חשוב

על מה היא רצתה לשמור

ומה לא לאבד

העולם שלה עשרה חודשים עומד

אבל תמיד בא חורף אחרי קיץ לוהט.

 

החלומות והשירים הלכו למקום קריר יותר.

מול החלון הפתוח היא עומדת

חושבת שאולי כדאי לוותר.

 

אך פתאום באה רוח מן הים

והיא מבקשת שתיקח אותה גם.

האהבה הגדולה אולי נמצאת כבר שם.

בעיניים עצומות היא נוסקת מעלה מעלה

עם לבה המאוהב.

שום דבר כבר לא מאוחר עכשיו

 

אבל אז היא פקחה עיניים

על החול, על ידה

היה מכתב.

והיא מצאה את כל התשובות

והיופי שבאמת.

 

על החוף, בין הצדפים

נשארה מרירות

וקיץ אחד לוהט.

 

17.4.98