יין יבש

זוללת אומצה 

ועסיס של פסבדו-אומץ

נמרח על פניה מלאי החמלה.

פיה, המלא נתחי דם חי,

מנענע אלי תוך לעיסה:

העגל טעים נורא.

לוגמת בשלווה יין יבש, ארגמן,

ואגל רטוב זולג על סנטרה:    

ריח ילדותי עולה, פרה מעבר לגדר

מלחכת עשב בדומייה.

מביטה בי לשנייה כשואלת מתי?

וטיפת נוסטלגיה זולגת מפניי.