בְּבוֹא יוֹמִי - לבמת הדיון של נורית

בְּבוֹא יוֹמִי/ש.כֹּהֵן 
בְּבוֹא יוֹמִי
עֵת יִפָּתְחוּ 
שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן בִּשְׁבִילִי,
הַמַּלְאָכִים בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת
יַעַמְדוּ לְאֹרֶךְ 
כָּל הַדֶּרֶךְ
וְיַבִּיטוּ בִּי,
בִּידֵיהֶם  יִהְיוּ

סִפְרֵי שִׁירָה
אוֹתָם כָּתַבְתִּי 
לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים.
שָׁם בַּסְּפָרִים
מְקֻפָּלִים כָּל הַתִּקְווֹת,
כָּל הַחֲלוֹמוֹת,
כָּל הַהַצְלָחוֹת,
כָּל הַכִּשְׁלוֹנוֹת
וְכָל הָאַכְזָבוֹת
וּבְעִקָּר
כָּל הָאֲהָבוֹת
לַהוֹרִים שֶׁמֵּהֶם לָמַדְתִּי

לִהְיוֹת אֲנִי.
לָאִשָּׁה שֶׁאִתִּי,
לִבְנוֹתַי וַחֲתָנִי,
וְלִשְׁנֵי הַנְּכָדִים,
וּלְכָל הַחֲבֵרוֹת
וְהַחֲבֵרִים
שֶׁהָיוּ אִתִּי 
לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים.
לֹא אֶשְׁכַּח
אֶת הַתַּלְמִידִים
אוֹתָם לִמַּדְתִּי
בְּמֶשֶׁךְ יוֹבֵל שָׁנִים.
בְּרֹאשׁ מוּרָם
אֶצְעַד בַּדֶּרֶךְ,
וּבְלִבִּי תּוֹדָה גְּדוֹלָה
לְכָל מִי שֶׁבִּגְלָלוֹ
אֲנִי הָיִיתִי אֲנִי.

24.9.23

"הלכתי בשקט אל עבר קיצי, בלי תקוות או תשוקות מלבד אלו שנזקקתי להם כדי למלא את ספריי, משוכנע שהפרץ האחרון של לבי ייחקק על העמוד האחרון של הערך האחרון של יצירותיי ושהמוות ייקח אליו רק אדם מת." כך כתב ז'אן-פול סארטר.