תהיות בימי אהבה -דו-שיח

לא המתינה לגשם

גרמה לו לרדת

הייתה בו ציפורים

לוחכת מנעמים

מצע אוהבים

ממאנת ,  דו-שיח חרשים

שרועה על הכנפיים הלבנות של צחור הסדינים

שהיו לציפורי אהבה

לחש אותה ,  אש של תשוקה

הייתה לו שערים , פי שבעים ושבעה

ידוע ידע , גר ונוכרי הוא בארצותיה

נווד תועה עם לב שבור

חיבקה אותו חזק יותר , קרוב ללבה

בדו -שיח של אהבה ותשוקה

עתה חותרים לב עם לב לחלון

ללחם הנאפה

לטלה הנורה מגוף אוהב -

לעזוז מתת האהבה.

באופק , איחרו פעמי האחרת

לחש לה ,

יקרה  ,   זה לא המרחק 

זו תנוחת המשוררת  ,  המכחישה אהבה.