סוֹף אחרון

סוֹף. שׁוּב.
לַחְלוּחִית בָּעֵינַיִם.
הַמַּנְטְרָה הַקְּבוּעָה...
וְנִגְמָר כְּמוֹ תָּמִיד.
אַחֲרָיו כַּצָּפוּי, 
הִגִּיעָה הַתְחָלָה חֲדָשָׁה,
עֲתִירַת תְּמוּנוֹת, צְלִילִים.
הִיא תַּעֲצִים וַדַּאי 
אֶת זוֹ שֶׁקָּדְמָה לָהּ.
לָמָּה כַּאֲשֶׁר חוֹשֶׁבֶת עָלֶיהָ,
לִבִּי מִתְמַלֵּא בְּתִקְוָה?
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה הַתְחָלוֹת,
וּכְמִסְפָּרָן גַּם סוֹפִים,
רִיטוּאָל קָבוּעַ 
הַמְּעַיֵּף אוֹתִי.
וְהַלְּבַד מוֹשֵׁךְ אוֹתִי.
דֶּרֶךְ נִפְלָאָה 
לְהַפְסִיק עִם 
הַטְרָדַת הַהַתְחָלָה וְהַסּוֹף