כאב שן

כְּאֵב עָצַר אוֹתִי מִלֶּכֶת.

מַסְמֵר אוֹתִי

לְמָקוֹם אֶחָד,

יָחִיד וּמְיֻחָד,

הַמִּטָּה.

שֵׁן שֶׁזָּעֲמָה עַל כִּי

הִזְנַחְתִּיהָ.

הִנַּחְתִּי לָהּ לְהִדַּרְדֵּר

לִמְחוֹזוֹת אֲפֵלִים.

הַנְּפוֹצִים כָּל כָּךְ

בַּיָּמִים אֵיְּלֶה,

לָאו דַּוְקָא בְּתָוִית שֵׁן.

הָעִנְיָן הוּא

שֶׁדָּבָר לֹא עוֹזֵר.

הַכְּאֵב הַחִיצוֹן

גִּזְעָנוּת, אַפְלָיָה 

מַטְרִידִים אוֹתִי

יוֹתֵר מֵהַשֵּׁן.

אוּלַי הַמַּאֲזוֹכִיזְם הַמֻּכָּר,

הֵרִים רֹאשׁ.

אוּלַי הַצֹּרֶךְ לְשַׁתֵּף

אֶתְכֶן וְאֶתְכֶם בַּחֲוָיָה.

אָז כֵּן. גַּם שֵׁן כּוֹאֶבֶת

וְגַם הַלֵּב כּוֹאֵב אַף יוֹתֵר

עַל מָה שֶׁמְּצַפֶּה לָנוּ

בֶּעָתִיד הַקָּרוֹב מְאוֹד.

אֲנִי נִכְנֶסֶת לְכוֹנְנוּת סְפִיגָה