תעיתי כהנה כבת-מיעוטין
נטמעת בהדף בינות השיטין
זַרי הזֵרים שובים וטווים
את פקעת הגולם הבא
ועיני שנדרך יהבה,
גלשה במדרון העמום של הלב
אל חרב הנחה בצדע שופף
עם פרפר נהדר בצידה
וטעיתי עת איש לא ידע.