תהיות ותקוות

עם שחר, ירדתי  לחוף , לדבר את השחפים

ישבתי על גזע עץ , חכם ושבע ימים

עיניי אל השמש , הנאנחת במזרח

בעשב , חסר התואר שנזנח

וזכרתי , הרוח הנושבת בגופך לתפארה

בטרם נטש  אלוהים , את גן הוורדים אשר לאהבה

לעולם בי הד צעדייך , המתרחקים

טופף במדרגות העץ הבוכיות סדקים

ניחוח עדנת גופך הענוג , כמו אלה , בתווי כנפי הפרפרים

מתגעגע ללחש המיית האהבה 

לרצון העז  , למלא השברים בחמדה

להיות לצידך , ההארה הגדולה

רבים בי למענך התדרים

אך הקולות הולכים ונעלמים 

כמו רדיו נטוש הפועל בדממת אביונים

שברים דומעים בחדר , עטור התריסים השבורים

וורדים עוקצניים  פורחים פרח-רע

ספינות חסרות בשורה שטות מזרח

אין חוף לעגינת מבטחים

והארץ , תוהו - ימי חורף קרבים ובאים

בסופו של יום , כמו אפרוח הבוקע

ומגלה לראשונה , מבעד לקליפה , 

עולם ומלואו ושמש מאירה

תנצח התקווה , תגרש חושך והלילה הבא

גם את , הד צעדייך המתרחקים

אני חייל אלמוני של שירה

מנסה ללבות הבעירה לאהבה

כמו פצפיסט , האוחז בנשק-

ליום הבחירה

ננצח.