אודי לא קנה לי שעון

אוּדִי לֹא קָנָה לִי -
                      שָׁעוֹן
הוּא סְתָם הוֹלֵךְ בִּרְחוֹבוֹת
וְנוֹסֵעַ עַל אוֹפַנַּיִם
וּמְדַבֵּר עִם אֲנָשִׁים
וְגַם אִתִּי -
             לִפְעָמִים

אוּדִי לֹא קָנָה לִי שָׁעוֹן
הוּא שׂוֹחֶה בַּבְּרֵכָה
וְאוֹכֵל עוּגָה בְּבֵית קָפֶה
וְרוֹשֵׁם לוֹ דְּבָרִים בַּיּוֹמָן:
קְצָת שִׁירִים-
          אִמָּא אוֹמֶרֶת.

וְרַק דָּבָר אֶחָד הוּא
 לֹא -
       לֹא קָנָה לִי שָׁעוֹן.

וּבֹקֶר אֶחָד הוּא יָקוּם
כְּשֶׁאֲנִי עֲדַיִן אָנוּם
וְאָז,כְּשֶׁיַּתְחִיל לוֹ הַיּוֹם :
עַל הַיָּד כְּבָר יִהְיֶה לִי שָׁעוֹן  

יש לי בת דודה בשם אסתי, ויש לה תאומות.

כשהיתה בת שלוש הבטחתי לנעמה, אחת

מהשתיים, שאקנה לה שעון -

                         וכמובן ששכחתי...אבל היא - לא.

ובהחלט הגיע לה שאקנה, וגם אכתוב.