כשלא יכלה היא להכיל את ציווין ליבה
ידעה היא שאפשר אחרת
חורבותיה הלכו תמיד איתה
אך היא זקפה קומתה
הסתכלה בעיניים
יכלה להכיל לראות לחוש
ותמיד התבוננה מעבר לזמנים
חורפים עברו
אביבים פרחו
והיא יפתה מתמיד