מִכְבֶּסֶת הַמִלִּים

מִכְבֶּסֶת הַמִלִּים

בְּדַרְכִּי לְעֵבֶר הַנָּהָר הַפָּתוּחַ
נוֹשֵׂאת אֶת תַּרְמִילִי הַמִּתְמַרְמֵר
עַל כָּךְ שֶׁדָּחַסְתִּי לְתוֹכוֹ
אֶת כֹּל הָאוֹתִיּוֹת וְהַמִּלִּים
הֲלֹא טוֹבוֹת,
אֵלּוּ שֶׁמַּשְׁמָעוּתָן רָעָה,
אֵלּוּ שֶׁהֶעֱלוּ עֹבֶשׁ,
הַמְבַטְאוֹת
כַּעַס,
שִׂנְאָה,
תִּסְכּוּל וּשְׁקָרִים,
עַכְשָׁו אֲנִי מְרֹקֶנֶת אוֹתָן
אֶל מֵיְּמָיו הַטְּהוֹרִים
שֶׁל גֵב שֶׁנּוֹלָד מִן הַנָּהָר,
כּוֹבֶסֶת אוֹתָן
בְּסַבּוֹן רֵיחָנִי,
וּמֵי הַנָּהָר הַזּוֹרְמִים,
שּׁוֹטְפִים אוֹתָן מִמֶּנִּי וָהָלְאָה.
אַחֲרֵי שֶׁזָּרְמוּ אֶל הַיָּם,
שְׁלִילִיוּתַּן לֹא תִּדְבַּק לְנִשְׁמָתִי,
וְהֵן לֹא יָבוֹאוּ
לְהִתְגּוֹרֵר בְּשִּירַי!

לֹא אֶהְיֶה כַּלֵּיצָן
שֶׁמִּתְעַטֵּף בְּמִלִּים
כְּעוּרוֹת זוֹעֲמוֹת,
וּמַצְחִיק אֶת קָהָלוֹ.
לְלֹא פַּחַד
אֹמַר אֶת דְּבָרַי
בְּרֹאשׁ חוּצוֹת,
אֶת הַמִּלִּים
אֲצַחְצֵחַ וְאַבְהִיק
וּבְקוֹלִי אֲסַפֵּר וְאַכְרִיז.

וּבֵּין הַמִּלִּים יֵשׁ גַּם כָּאֵלֶּה
שֶׁלֹּא נֶאֱמָרוֹת.
אוֹתָן אֲנִי מְכַבֶּסֶת
בְּמִכְבֶּסֶת הָחֲלוֹמוֹת
דּוֹאֶגֶת
לֹא לְהוֹצִיא הַחוּצָה
מִלִּים מְלֻכְלָכוֹת.
~
~