חוֹלוֹת חַיַּי

חוֹלוֹת חַיַּי / שַׁמַּאי אֲרְמָּן
********************
חֲמַרְמֹרֶת חֲלוֹמוֹתַי,
מְנִידָה עִנְבְּלֵי זִיכְרוֹנוֹת
שֶׁל כְּאֵב.
לִיבָּתִי, עוֹדֶנָּה פּוֹעֶמֶת.
בְּשׁוּלַי, רְבָדֵי צוֹנְנִים
אַט מְכַסִּים.

כְּסוּת אַשְׁלָיָה
נִפְרֶמֶת וְהוֹלֶכֶת,
חוֹשֶׂפֶת, אֶת נִימָיו הַמְּרֻפָּטִים 
שֶׁל הַלֵּב הַנִּבְזָז.

אֶת כְּפוֹר כַּפּוֹתֶיהָ  שֶׁל– 
הַהַבְטָחָה בִּשְׁבוּעַת הַלֵּב,
אֶת כִּתְמֵי הַזִּכָּרוֹן
אֶת בַּהֶרֶת הַשִּׁכְחָה.

בֵּין גֶּזַע הַמֹּחַ לְעֶצֶב הַלֵּב,
נַפְשִׁי מִתְכַּלָּה,
מִשְּׁפִיּוּתָהּ נִפְרֶדֶת, 
אֵין נָתִיב, בְּמִּדְבָּר 
כְּמִיהוֹתַי, נוֹדְדִים 
חוֹלוֹת חַיַּי.

הֵגִיחָה, נָמוֹגָה,
כְּרוּחַ  סַעַר.

כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת: © שַׁמַּאי אֲרְמָּן
15/6/2021