זכרונות מרים

מילים נותרו

מילים שדופות עלומים נסתרים

בין שבילי הלב מהלכים על חבל דק

בתוך קו המחשבה ואין לאן לברוח

ואתם הקטנים הפרחים מהלכים כצאון

לעבר הלא נודע כערוגות פרחים בין שבילים אדומים

עומדים נמחצים בשקט רועם

אייה אלוהים זעקו הם אליך קולם לא נשמע

הפחד שיתק את גרונם

והם מובלים כצאון לתוך תאי הגזים הארורים

פניהם קמלו כמו הפרחים בגן

אין מי שישקה את לבם רצחו

לקחו מהם את היקר מכל

אלו שנתנו להם חיים אמהות

שדמם קפא התהלכו לצידם

אל הלא נודע עיניים כבויות יבשות דומעות מדם הפחד

גופם התכווץ התקפלו בתוך עצמם

קירות הזוועה העידו את אשר קרה

והעולם שתק ושוב שותק ועדיין שותק

אייכה אלוהים אייכה

על גג נפשי מרחפת עצבות

על רצח מחלחל בדם קר

שאין לו מחילה לעד

תחת זיו השכינה זעקות שבר ואין מושיע

עד מתי אלוהי עד מתי

זכויות / ויקי שטמר