בְּיַאנְקָה

בְּכָל שָׁנָה אֲנִי רוֹאֶה שַׁיֶּרֶת לְבָבוֹת 
שֶׁמַּצְעִיד  הַזִּכָּרוֹן בַּטּוּרִים  בּוֹכִים
הַשֶּׁמֶשׁ אֲדֻמָּה מִתָּמִיד בְּיוֹם הַמַּנְצִיחַ

בְּכָל שָׁנָה בִּצְפִירָה הָעוֹלָה
עוֹלָה בְּזִכְרוֹנִי בְּיַאנְקָה
בְּיַאנְקָה נוֹבֶרֶת בְּפַח  הָאַשְׁפָּה
מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַלַּחְמָנִיָּה
קְשׁוּרָה לָרָעֵב שָׂם, כְּבוּלָה כָּאן לְעֶבְרָה

בְּיַאנְקָה מֵעוֹלָם לֹא חֲיָכָה
גַּם שֶׁנִּסִּיתִי לְחַבְקָהּ
לֶאֱסֹף אוֹתָהּ אֶל לִבִּי 
הִיא הִתְכּוֹפְפָה
הרִימָּה מַשֶּׁהוּ לֹא קַיָּם מֵהַרְצָפָה
וּבָכְתָה

בְּלִי קוֹל   בלי דמעה 

אני תמיד בוכה בקול רם שתיקות שפויות

  כרמי לוי   ©