לילד אין כבר לאן ללכת

לַיֶּלֶד כְּבָר אֵין לְאָן לָלֶכֶת

לֹא פִּסַּת שָׁמַיִם, לֹא דֶּשֶׁא :

הַכֹּל כְּבָר סָגוּר וּמְסֻגָּר.

עָמֹק בַּלֵּב הוּא סוֹגֵר עִנְיָן

עִם כְּאֵב שֶׁל מֶרְחָק וְעִדָּן

שֶׁל חֶשְׁבּוֹן וְגַעְגּוּעַ לְיָמִים וּתְקוּפָה

אַךְ כְּלוּם כְּבָר לֹא יַעֲזֹר לוֹ :

אֵין כַּרְטִיסִים בַּקֻּפָּה.

וְהוּא רוֹצֶה הַבַּיְתָה,

לְשַׂחֵק -

בָּרְחוֹב שֶׁהָיָה לוֹ מִגְרָשׁ:

אַךְ גַּם הוּא כְּבָר אֵינוֹ בְּנִמְצָא:

הָפַךְ הוּא לְיַעַד נְדָלָן.

וַחֲלוֹם אַחֲרוֹן בְּלִבּוֹ עוֹד נוֹתַר

לִגְרֹר אֶת גּוּפוֹ הֶעָיֵף מִן הַקְּרָב

וְנֶכְדּוֹ הַקָּטָן יַעֲמֹד לוֹ בַּשַּׁעַר :

.אֶחָד מוּל אֶחָד , כַּדּוּר וּתְהִלָּה .

וְהָרוּחַ שָׁר אֶת שִׁירוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד

שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לְשׁוּם מָקוֹם -

לֹא עַכְשָׁו. לֹא בִּכְלָל

לֹא אַף פַּעַם