סיגליות

סיגליות / גליה א.א

20/01/2021

בשקט הגשת לי צרור סיגליות

עליהן נוטפים טל בוקר מרענן

ריחן מתעקל באפי כענן

מלווה צעדי, עוטף נשימתי

מבט עינך רך, בודק מבטי

ואני כולי נמסה תחתיו

עורגת, ומשתוקקת

לאותו חיבוק שעוד רגע יבוא

לזרועות החמות החזקות

שילפפו אותי כאותו ריח סיגליות.

אני משתקשקת לי בהרגשת

השלמות הזו, בהליכה לאיבוד

באותן זרועות עטורות בריח הסיגליות.