הָאִשָּׁה מִשְּׂדֶה הַחַמָּנִיּוֹת

בְּרֹב שִׁירַי -
מוֹצֵאת אֶת פְּתַלְתַּלָּיו הַחוֹשְׁקִים.
מִן הַלֵּב הֵם יוֹצְאִים,
בְּעוֹד שְׁנֵינוּ מְטַיְּלִים בִּשְׂדֵה הַחַמָּנִיּוֹת
צוֹפָה אֲנִי
בִּתְנוּעָתָם הַמְּעֻדֶּנֶת שֶׁל הַפְּרָחִים הַמֻּזְהָבִים;
בְּעוֹדָם עוֹשִׂים אַהֲבָה עִם הַשֶּׁמֶשׁ.
אַתָּה וַאֲנִי עוֹמְדִים וּמַבִּיטִים
הַיָּרֹק שֶׁל עֵינַי וְהַחוּם שֶׁל עֵינֶיךָ מִתְעַרְבְּבִים
מִתְכַּרְבְּלִים וּמְלֵאֵי רִגּוּשִׁים
מוּלְךָ מְנַסָּה לְנַפֵּץ
אֶת הַחוֹמוֹת שֶׁבָּנִיתִי סְבִיבִי.

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁ -
צַלָּקוֹת בּוֹנוֹת אַהֲבָה
עָבַרְתִּי מַהֲמוֹרוֹת וְהוֹסַפְתִּי אוֹמֶּץ.
יוֹדַעַת כִּי כַּאֲשֶׁר מוּסִיקַת הַלֵּב פּוֹעֶמֶת
הַלֵּב בּוֹעֵר בְּאֵשׁ הָאַהֲבָה.
פּוֹחֶדֶת מֵרֶגַע הַפְּרֵדָה
מְבַקֶּשֶׁת וּכְמֵהָה לִהְיוֹת שְׁבוּיָה בִּזְרוֹעוֹתֵיִךָ,
לְהַבִּיט בְּעֵינֶיךָ,
שֶׁתְּעוֹרֵר תְּחוּשׁוֹת גּוּפִי
תִּגְרֹם צְמַרְמוֹרוֹת
כְּשֶׁאַתָּה מַגִּישׁ לִי אֶת פֶּרַח הַחַמָּנִיָּה
לֹא מְוַתֶּרֶת עַל חֲלוֹמוֹת
וְיוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ תִּקְוָה
מִמֶּנִּי -
הָאִשָּׁה מִשְּׂדֶה הַחַמָּנִיּוֹת