מקץ ימים פרשתי כנף

לעבר הווייתי חשופה

משירה אל העולם מבט.

ימים של כאב ועלבון באו עד רוויון

צובטים בלב קיומם הוודאי.

צימחתי איברים ואני כציפור

שולחת אותם אל האור

חפה מעלבון וכאב.