הֲיִי לִי אִשָּׁה

רַכָּה וּקְסוּמָה

שֶׁל פְּרָחִים וְגַן

וְשִׁירַת מַקְהֵלָה

פִּרְמִי כֻּתָּנְתִּי

הַתְרִיסִי -

זַרְזִיפֵי אַהֲבָה.

בַּבָּר בְּדִיזֶנְגוֹף

קָמִילָה

בְּסוֹף הַלַּיְלָה מַרְכִּינָה

אֶת שָׁדֶיהָ

מְהַרְהֶרֶת בְּעוֹד מֶסֶר

זָנִיחַ

שֶׁל הַהוּא

מֵאַפְּלִיקַצְיַת הַהֶכֵּרוּיוֹת.

₪ וזהו באמת שיר שנכתב בהליכה.ויש בר כזה ויש קמילה כזו שהזמינה אותי להיכנס ואמרתי לה שהיא איחרה בחמישים שנה, ואת הנקדן הפעלתי בשדרות בן גוריון