כְּשֶׁאֲנִי רָץ עַל הַחוֹף

יֵשׁ לִי וִכּוּחַ בִּלְתִּי נִגְמָר

עִם הַחוֹל שֶׁאֵלָיו

נִקְוִים הַגַּלִּים בַּיָּם:

שְׁנֵינוּ רוֹצִים לְהֵאָסֵף

רֹאשׁ בְּרֹאשׁ 

אֶל הַגְּמָר הַגָּדוֹל.

וּשְׁנֵינוּ יוֹדְעִים שֶׁרַק אִתָּךְ -

תְּהֵא זוֹ הַהַתְחָלָה הַמְּפֹאֶרֶת

שֶׁמִּמֶּנָּה לֹא תִּהְיֶה עוֹד -

דֶּרֶךְ חֲזָרָה.