יש אשה בירושלים שכותבת

אהבה

וליבה לבן

כפתיתי השלג 

הנופלים. 

ושיריה נוגעים

בסימטאות בהן

מעט ההולכים

 ולא ישובו. 

וידיה שטות

וגופה פורם מילים

שנשכחו בעת ששפתיים

מילמלו

ימי תשוקה שחלפו. 

ואני כמו

הלך נודד

מנסה לחדור בינתה

מחדד. משלש. 

ובמבואות העיר -

אמרתי נואש. 

ואחדול.