זִכְרוֹנוֹת הֵמָּה כְּמוֹ עֲפִיפוֹן בַּשָּׁמַיִם

בַּקָּצֶה אֶחָד אֲנִי מַחֲזִיקָה

בְּעִקְבוֹת יַלְדוּתִי אַחֲרַיִךְ

רָצָה, כּוֹשֶׁלֶת, נוֹפֶלֶת

וּבְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי אַתְּ שָׁם מִמַּעַל אֲרֶשֶׁת פָּנִים וְקוֹל בּוֹרַחַת מִקְּצֵה יָדַי זָבוֹת הַדְּמָעוֹת

אִמָּא אִמָּא

כְּשֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לִקְרֹא לָךְ

קִשְׁקַשְׁתִּי כְּאֵבַי בְּמַחְבֶּרֶת מְלֻכְלֶכֶת

מִגַּעֲגוּעַי.