הפרחים לא צחקו

הפרחים לא צחקו עת הרוח

הרתה בגבעות החול מול הים

אוסרת כוח להיאחז עד-

יעבור זעם

כמו עת לא הבנתי אהבה

וראיתי בה, זריחה ועוד זריחה

ולא ידעתי כי  עיתים-

גם לשקיעה

כאש שחלפה בשלף חיינו

לא חומלת, לא עוצרת

ואני רציתי כל-כך, כל כך-

מים

מבקש להשעין ראשי

על השקע בינות

להיות חלק מגופך, לתת-

לפרחים לפרוח.