הסוודר הכחול מגרד מעט בגב

במעלית קומה אחת כבר לחוצה

יום של קיץ, יום של חורף, יום של מה שיש עכשיו

את לובשת במקרה אותה חולצה.

הסתכלת כאילו אין, ולא היה, ולא יהיה

אני בהיתי במרחק, ללא מילים

אולי ידעת, אולי הבנת, אולי זה כלל לא במקרה

עכשיו אני חוזר למזגנים.

ציפור דרור בחוץ אומרת שהגיע זמן לקום

אך הראש רוצה לשכב כאן לעולם

קיר לבן, מראה תלויה, דמות רזה, חיוך עקום

ומילים מכובסות תלויות מולם.

אם נהנית, אז תשמח, אם פחות, אז לא חשוב

אני מודה, בלי שום ספק, היא מדהימה

בפנים פועם הלב, כל כך מהר, כל כך כאוב

כבר מתעלם, אך שוב חוזרים - אתה פשוט אדם נפלא.