בספר שברי הימים כתובים רסיסי היותינו. היו אלו קלפים של כליה שנחתמו בשובל שעווה. קמוטים היינו , בקצוות האפשר והלא אותיות של קידוש לבנה שחורות על פני הצהוב.
ואם נלכוד את הזמן מעבר למילים נוכל לחדש כריכתינו אחר האושר אפילוג נשימות ושתיקות.
ידענו ניצוצות ותבערת דפדופים. מתוך שחור הגחלת תצמחנה נשימות ושתיקות מילים עזובות לכדו משמעות.