כשאני בורח מעצמי

בריחה שאין עימה ולו קמצוץ

של כאב

של אהבות שהתעקשו להישאר

באמצע הדרך -

אני נוטל את השירים ואת המנגינות.

את הסימטאות-

בתוכן אני ניבט אל

עצמי.בראשיתי. אל פנייך היפות

שאותן את מישירה

אל תוך לבי,

פנימיותי הנוטלת בהיחבא

יריעת בד נשכחת

לשרטט עליה 

את יפי זרועותייך הנוגעות :

ועורקי מצטמררים מהידיעה

שמא שהיה -

הוא שיהיה.

האיין.הכלום -

בנבואת הדברים שניטול על

כתפינו בעת 

שנמשיך ללכת.לכאוב.

לנסות לשכוח.