תַּגִּיד לִי, פיינגולד, לֹא יָכֹלְתָּ לְהִשָּׁאֵר עוֹד קְצָת ?

מֵילָא...נעלמת לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. אֶת זֶה אֲנִי 

מְקַבֵּל. כֻּלָּנוּ נוֹדְדִים בַּשְּׁבִילִים, וְהַשְּׁבִילִים-

נוֹדְדִים בְּתוֹכֵנוּ, מָשָׁל הָיִינוּ עֵצִים בַּיַּעַר-

וְהֶעָלִים נוֹשְׁרִים מֵעֵת לְעֵת,

לְעִתִּים מְכַנְּסִים דִּמְעָה בְּתוֹכָם -

כְּשֶׁהַלַּיְלָה יוֹרֵד,וְהֵם מִתְגַּעְגְּעִים

לְיָמִים וּלְאֵלֶּה  שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ -

וְאַתָּה, אֵיפֹה אַתָּה

עִם הַבְּלוֹרִית הקצת אלוויסית הַזּוֹ

וְהַחִיּוּךְ הלפעמים מְטֻפָּשׁ שֶׁלְּךָ

וְהַקְּלִישָׁאוֹת הַנְּבוּבוֹת.

וּכְשֶׁלָּמַדְנוּ יַחַד לַבְּחִינָה  בַּפָקוּלְטָה

הִתְחַלְתָּ בְּמִלְחֶמֶת כָּרִיּוֹת. תַּגִּיד, הִשְׁתַּגַּעְתָּ?

וְעַכְשָׁו אֲבִיגְדוֹר שֶׁהַיּוֹם קוֹרְאִים לוֹ ויק

מְסַפֵּר שֶׁהָיְתָה לְךָ מִסְעֶדֶת דָּגִים בְּיָפוֹ.

מַמָּשׁ לֹא קוֹלֵט. לֹא מֵבִין. הַיָּדַיִם הָעֲדִינוֹת

שֶׁלְּךָ. 

וְעוֹד מְעַט נִתְכַּנֵּס כֻּלָּנוּ , הַחַיִּים,

נִהְיָה כְּמוֹ יְלָדִים צוֹחֲקִים שִׁבְעִים וְלֹא נֵדַע

מֶה הָיָה וְאֵיךְ וְלָמָּה.

 וְתָנוּחַ בְּשָׁלוֹם,אֵם תּוּכַל-

הִיפֶּר כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ. 

וד'ש כּוֹאֵב מִכָּל הַכִּתָּה.