נושא: חדרי הזכרון

כותב הרוקי מורקמי בספרו:  "קפקא על החוף"

 

"כולנו מאבדים דברים חשובים, הזדמנויות חשובות, אפשרויות חשובות, רגשות שאיננו יכולים להשיב לעצמנו עוד, וגם זה פרוש לחיות. אבל יש לנו בראש, לפחות אני חושב שזה בראש, מין חדר קטן שבו הדברים האלה מצויים בתוך זיכרון. זה בטח חדר כמו המדפים בספריה הזאת. כדי להבין את מצבו המדויק של הלב שלנו, אנחנו צריכים להכין כרטיסיות אינדקס עבור החדר הזה, צריכים לנקות אותו, לאוורר אותו ולהחליף מים באגרטל הפרחים. במילים אחרות, אתה חי בספריה הפרטית שלך לעולמי עד.

"משקולת הזמן מכבידה עליך כמו חלום עתיק ורב משמעויות. אתה ממשיך לנוע, מנסה להתחמק מן הזמן. גם אם תיסע עד קצה העולם לא תצליח לברוח ממנו. ובכל זאת אתה מוכרח לנסוע עד קצה העולם מפני שיש דברים שלא תוכל לעשות עד שתגיע לשם."

 

כתבו על חדרי הזכרון שלכם. היכן הם מכבידים, איפה הם מאפשרים להגיע עד ל...שם.

שלכם,

נורית ליברמן