אני שונא לעזב את תל אביב
בתחילת הסתיו.
העלים הנושרים
הם המלודיה הבלתי פתורה
שלי עם עצמי -
בימי סליחות
ומחילה .
הולך בעקבות קיר
האבנים הסלול,
שח אל הנמלט -
האפל ,
כמו מבקש לחבק
את שאבד,
מאמץ אל לבי -
ומנסה -
להבין מחדש.
ואז אשוב אל נדרים
שהיתרתי זה כבר .
אחריהם
תזרח השמש.