יכול היה להיות החורף שלנו,

כמות שתמיד חלמנו שיהיה-

נוגע בכל שאך ניתן,

מאופק

בסערת הרוחות,

יקיר העננים

שמטיילים מעליו באותו רהב

שקשה להם להסתיר.

גם את

ואני יודעים שבאין רוח מלטפת,

ועננים נחבאים בקצה הרחוב,

אין לאן ללכת כדי לתנות אהבים.אבל תמיד נזכור את

סוכת המציל בלילה ההוא

בו חשבנו שאין זה מקום ראוי

לפשוט אדרת כלימתנו בגשם

המצליף.

ושם הכל נגמר.האופק.

הים.אני

.את.