על שפת כנרת

יום בנובמבר, דומה לא הבשיל

לכדי סתו

אוהבת מראה עיניים 

אוהבת

הנך כים בי אינסופי

עיתים אמרת כשאת צוחקת

גם בשקט האגם נוצרות אדוות

קדות לאושרך כמחרוזת פנינים לצווארך

עננים נהדפים מפנים מקום לשמש

שתאיר דרכי אל עצמי חזרה

קרן שובבה מפדרת את מי האגם

באבקה נוצצת

שולחת ידי מציירת במים

את ליבי