שירתי חצבה לה דרכּה
בִּמחילות החול הדקיקות,
זחלה
על פני העור כפיתוי.
חפנתָ שבבים
שרתחו תהילה תחת השמש
ונותרו אך ניצוצות זועמים
של חסד,
מילים קודרות כּפוּתוֹת
אל האור המתכָּלה אט אט-
בארץ מדבר.
עתה מול הרוֹך הלוחש אל הרִיק
חשׂוּף עורי כּרגבֵי אדמה סדוּקים,
זוחל אתה לשוא בִּכאב
וּנשמה בּך ממתינה
לכסות צַלקותַי בּרחמים.