השמש מאטה צעדיה

תופרת גלימת סתו

תך עצב, תך שמחה

לעיתים אני הילדה היושבת

על ברכיך ובכף ידי

חריצי מליחות דמעותיך

בליל נהנית מספק החושך

בחסותו מייחלת לגשם שיגיע

שלא ירטיב ליבי

ואלמד לדלג בין שלוליות

געגוע