היה איש

שחיפש כל ימיו

במה קטנה 

לספר בה סיפורים.

על ימיו בסורבון

וסן ג'רמן דה פרה,

על היום בו פגש-

בסן דניז את מייק ברנט.

ככה סתם להיעלם,דובי?

ממש לא מתאים.

אזכור אותך בקפיטריה

יושב על ספל קפה,

ובחוץ לקו ארבע עשרה מחכה.

והצעיף,והמגפיים.

והקוקו וכל השאר.

והשלום האדיב,והחיוך

של  " מה נשמע"-

חבל...או רבואר.

זה שיר פשוט ללא יומרות על איש מופלא שהיה איתי בקאנטרי שנים רבות,ששיחק בקזבלן וסיפר סיפורי ילדים-ואתמול בבקר נקטף,ככה סתם,לבית עולמו.

דובי נימור...שעות אחהצ בקפיטריה לעולם לא תהיינה אותו דבר בלעדיך