פורקן לילי08/02/2016 11:17 | בן אברהםחומות שהלכו ונבנו במשך שנים ארוכות מגוננות על פצעים מדממים וצלקות סגולות כל כאב נצבע בצבע אחר, קשת מלנכולית קשת מכאובים צבועים בגוונים אפרוריים דהויים הילד שבי כועס, הוא היה מעדיף מכחול אחר אחד שיצייר לו שמש חמה וענבים קרים בצבעים מטורפים כאלו שעדיין לא נראו. כאלו שטרם נבראו ביני לבין הילד שבי יש קרב הורדת ידיים הוא חזק. שרירן חסר תקנה בדיוק כמו אטלס סוחב על גבו את עולם הדמיון המופרע ללא לאות ואני...אני כבר עייפתי מקרבות הזויים רודף שלום אנוכי משחר ילדותי ואולי בעצם אני כבר אינני אני |